המקצועניות – 24 עיתונאיות תיירות ממליצות על מסלולי טיולים

מי אני:

עובדת בקבוצת ידיעות אחרונות 23 שנה, חלק ניכר מתוכם מסקרת תיירות בארץ ובחו"ל.

ההמלצה שלי:

המרפסת רחבת הידיים של יקב מוני, שגפנים משתרגות מצלות עליה מלמעלה, והכרמים של עמק האלה מקשטים אותה מלמטה, היא מבחינתי תמיד המקום הנכון להיות בו. נכנסים אל מרכז המבקרים של היקב, מצטיידים בבקבוק יין וגבינות, ויוצאים אל פיסה מטוסקנה כאן אצלנו בארץ, לא רחוק מבית שמש. שם, באוויר הצלול, על רקע נוף שאין שני לו, הנוזל הארגמני מרגיש יותר טעים מכרגיל, ובעיקר משהו בלב מרגיש נכון. מרגיש שהגעת הביתה. לחיים.

מי אני:

עורכת המשנה במגזין מנטה מזה שבע שנים,

ההמלצה שלי:

אני מתגוררת בתל אביב אך מבלה בעיקר בפקקים בדרך לדסק שבעיר האורות הציורית ראשל"צ. ביום, עורכת כתבות על חקר המוח ותרופות לסרטן, אבל בלילה כותבת אייטמים על החיים הטובים, שכיות תיירות, עינוגי ספא ופינוקים אחרים. גם היום, אחרי שיותר ממחצית חיי אני חיה בלב עיר שפועם-ת בלי הפסקה, כל גיחה קטנה צפונה מעירה בי את הלב הקדום. זה שנוצק בתבנית נוף גלילית, הרבה לפני שכל אטרקציה בינונית או גבינת בוטיק סתמית זכו למיתוג הנחשק. בתמונה אמנם רואים את קסם הבניאס ונערה במשקפי פנינה, אבל כמו שאומרים – התמונה להמחשה בלבד. כי איפה שלא תזרקו אבן בגליל (אבל אל תזרקו) – תמצאו משהו טוב. ואולי גם אותי. למשל משוטטת בוואדי של קיבוץ איילת השחר (יפה שם באביב, רק תשאירו נקי כי הוריי גרים שם עדיין), עושה רפטינג סוער בנהר הירדן (זהירות, זרימה, ענפים ושירי בדרך), מצטיידת בשמן זית (גלילי כמובן!) אצל נבו כהן מ"אחלה זית" בשדה אליעזר (מומלץ, תקבלו נבואת זעם, מניפסט על קיימות וטעימות זיתים חינם) או שותה קפה ב"שירי ביסטרו" בראש פינה (חזק, עם חלב שקדים ושתיים נוף). בקיצור, עכשיו אתם יודעים איפה לחפש אותי.

מי אני:

עורכת וכותבת על טיולים ומסעות באתר מסע אחר ובמדור הטיולים באתר הארץ.

ההמלצה שלי:

גדלתי במשפחה מטיילת. בכל שבת, בכל חג, בכל חופשה מבית ספר היינו מעמיסים את המכונית באוהל, שקי שינה וצידנית ויוצאים לדרך. איפה טיילנו? יותר נכון לשאול איפה לא טיילנו. בכל מקום, מדן ועד אילת, ממטולה ועד שארם א שייח, וכל מה שבאמצע. כשבגרתי דברים השתנו. התחלתי לטייל בחו"ל והתמכרתי. הטיולים בישראל נזנחו לטובת עולמות רחוקים. ואז באה הקורונה.וחזרתי לטייל בארץ, כמעט באובססיביות כדי לסגור פערים וגיליתי שבאמת יש לנו ארץ נהדרת, על הנופים, הטעמים הנפלאים והלב הרחב של האנשים שפגשתי בדרכים. כשאני חושבת על המתנות הקטנות והגדולות שליקטתי ברחבי הארץ קצרה היריעה מלהכיל ואיך אפשר להמליץ על מקום אחד? ובכל זאת, אני ממליצה על טיול רגלי לאורך החוף, מנחשולים עד הבונים. הסלעים, הלגונות, המפרצונים, המערות הימיות, הצדפים, חבצלות החוף ונר הלילה, מצוק הכורכר והחול הרך, כל אלה מלווים את הטיול והופכים אותו להרבה יותר מאשר סך חלקיו. זה לא סתם טיול, זה שיר אהבה והלל לכל מה שיפה במקום הזה והלוואי שלא ייגמר לעולם.

מי אני:

11 שנה ב-YNET, הייתי כתבת דסק החדשות וכתבת שטח בתל-אביב, מגישה באולפן ynet ופינות בערוצי טלוויזיה שונים. מזה חמש שנים עורכת ערוץ החופש של האתר.

ההמלצה שלי:
השנתיים האחרונות לימדו אותנו ליהנות מבילוי צנוע בטבע שליד הבית. כך שההמלצה שלי היא בגדול – למצוא פינה עם מרכיבים טבעיים: ים, עצים, אדמה, חול וקחו את זה מכאן. קחו גם שמיכה, סל עם קצת נשנושים ומשקאות אהובים והנה קיבלתם בילוי שממלא מצברים ובלתי מחייב.
ובקטן יותר? כחיפאית במקור, יש מקום אחד שבזמנו היה נחשב סודי ואני מקווה שכך נשאר. הכינוי שלו בין החיפאים היה "סוף העולם". למעשה מדובר בשני לוקיישנים בשני קצוות העיר בחלק העליון של הר הכרמל. ולהבדיל מהשם הפומפוזי, בשני המקרים מדובר בקצה של רחוב מנומנם שנראה רגיל לחלוטין. רק שאחרי שעוברים את הרחוב השגרתי מחכה הנוף המדהים: הים, השמיים ומורדות הר הכרמל לכיוון דרום-מערב. האחד נמצא בשכונת דניה והשני בשכונת כרמליה. גם כאן – אל תשכחו להצטייד בדברים (באנשים) אהובים

מי אני:

25 שנה ב"ידיעות אחרונות",. כתבת כלכלית במוסף "ממון", קודם לכן בעיתון "חדשות" .כיסיתי את המגזר העיסקי ותחום השיווק.

ההמלצה שלי:

כשהבת שלי היתה ממש קטנה, בכניסה לסחנה, היא שאלה אותי: אמא זה גן עדן? בעיני היא דייקה. הסחנה הוא אחד המועדפים עלי. הפטנט להגיע בחורף, ביום שמשי באמצע השבוע-וכבר קרה לנו שהיינו לבד לגמרי במקום, במים החמימים שלא כולם יודעים שהטמפרטורה שלהם הקבועה 28 מעלות, מתחת למפל שמתנפץ על הכתפיים וכל הירוק מסביב, זה הספא המועדף עלי ובהמשך ליום מושלם אני מוסיפה לא רחוק משם, ביקור בעתיקות בית שאן .ומתרגשת שוב מהעמודים השבורים שמוטלים באותה זווית השבירה מאז נחרבו לפני אלפי שנים .

מי אני:

עיתונאית 30 שנה, בין היתר כותבת על תיירות בעיתון "לאשה".

ההמלצה שלי:

אני מאלה שעדיין בודקים מדי בוקר את מפלס הכנרת, כמדד לחוסן הלאומי. לא משנה שזה כבר לא משנה, שיש לנו מים בשפע כתוצאה מגאונות ההתפלה וישראל כבר לא מתייבשת. אחד הדברים שהכי עושים לי טוב על הנשמה זה לראות את שפע המים הזורמים בנחלים אחרי עונה ברוכה וגשומה, ואחד המקומות המומלצים להיווכח בשפע הזה הוא עין חרדלית, שדווקא לא ניזון מהגשמים אלא נובע מהאדמה (אבל אחרי עונת גשמים טובה הזרימה הרבה יותר מלהיבה). חרדלית הוא אחד המעיינות המזינים את נחל כזיב, הוא זורם בכל ימות השנה והיתרון הגדול של המסלול, כשני קילומטר של הליכה בתוך מים צוננים ונקיים, הוא שהוא קל מאוד ואפשר להגיע עם המכונית עד לתחילתו. המים בדרך כלל בגובה הברך, ובאמצע הדרך יש בריכה נהדרת (ועמוקה יותר), ולצידה עצרנו לפיקניק ולא שכחנו להביא גם ערכת קפה. אם כבר להתפנק, אז עד הסוף.

מי אני:

עיתונאית בידיעות אחרונות כבר 33 שנים, סופרת ומרצה לנשים על מסע אמצע החיים. גרה בתל אביב, חולמת על העמק.

ההמלצה שלי:

המקום שבו השארתי את ליבי ואני תמיד חוזרת כדי לקחת אותו הוא אתר גשר הישנה שבסמוך לקיבוץ גשר, ממש מתחת לנהריים, באחת הנקודות הכי נמוכות של הירדן, לשם לקח אותי האיש שלי באחת הפגישות הראשונות שלנו, להכיר את נופי העמק שבתוכם גדל ואני התאהבתי בנוף הקדומים הזה. הנקודה שבה נפגשות הגבעות הישראליות והירדניות, בנקודה שבה נפגשים שלושת הגשרים שחוצים את הירדן – גשר הרכבת הטורקי, גשר הכביש והגשר הרומאי העתיק. ללכת בתוך הטבע – רצוי רק בין החודשים נובמבר למאי – לשבת על המרפסת באגדת דשא בשעות אחר הצהריים המוקדמות עם יין או כוס קפה ולצפות בלהקות הקורמורנים שתופסים עצי אקליפטוס לקראת שנת הלילה במקום הכי יפה בעולם מבחינתי.

מי אני:

עיתונאית וותיקה בקבוצת ידיעות אחרונות, מסקרת בין היתר את תחום התיירות בארץ ובחו"ל.

ההמלצה שלי:

דרום אדום, חבל הבשור וכל מה שסביב לו בעוטף עזה. לכו ותהנו בדיוק בעונה הזו לפני שיגיעו הימים החמים ותודה לאל ששקט בגזרה .מבחינתי לראות בכל פעם מחדש את המרבדים האדומים עטופים בכלניות האדומות זה ציור שהטבע נותן לנו בחינם וכל שנה. סלסלת פיקניק ומחצלת וכמובן לצלם כמה שיותר ולהתמזג עם האדום הבוהק מבלי לפגוע בפרחים חלילה. השנה במיוחד היה לי חשוב לחזור לרבוץ בין המרבדים האדומים שכל כך מלבלבים כשהלב שלי פצוע ומדמם. נאלצתי להפרד בטרם עת מאהוב ליבי ואבא של שלושת ילדי ומחמותי שלא שרדה את הכאב והגעגוע לבנה האהוב. לטבע יש כוח לחזק אותנו ולעלות חיוך כי הוא תמיד יישאר שם.

מי אני:

ירושלמית, כותבת במגזין מנטה כבר 3 שנים ונמצאת בתחום כבר 5 שנים

ההמלצה שלי:

המלצה שלי היא להגיע לאזור המדבר. המרחב האינסופי והקסום הזה בדרום הארץ הפך בתקופת הקורונה לאלטרנטיבה מושלמת עבורי לחו"ל, יש בו שקט ושלווה שאפשר בקלות לספוג בביקור של כמה ימים והנוף המדהים מסביב מרגיש כאילו טומן בחובו סוד של שנים. העצירה האהובה עליי במדבר היא ללא ספק פארק תמנע – גם בגלל האתרים היפיפיים בתוכו כמו הפטרייה ועמודי שלמה וגם בגלל שלראות שם את הזריחה (מאתר הקשתות) זה בגדר חובה.

מי אני:

עורכת אטמוספירה ובשביל הארץ לשעבר, והיום עורכת את מגזין I TRAVEL JERUSALEM

ההמלצה שלי:

מאז שאני עורכת את המגזין על ירושלים, התאהבתי בה קשות. כל פעם שאני מסיימת לערוך מגזין, זה עושה לי חשק לנסוע לירושלים. אני אוהבת את העיר לטייל ואפילו לגור בה כי מבחינתי זה הכי חו"ל שיש. בכל ביקור מגלה מקום חדש, פינה חדשה, מסעדה חדשה ואווירה קסומה. בעיני יש בה באמת מהכל ואפשר למצוא בה הכל לכולם, לזוגות, למשפחות עם ילדים ואפילו למי שמעדיף את הלבד. יש שוק נהדר ותצפיות מרהיבות ובביקור האחרון נהניתי מהאכסניה האוסטרית שהיא כמו בועה שמנותקת מהמולת העיר העתיקה.

מי אני:

כותבת כבר 25 שנה בעיתונים, מגזינים ובאינטרנט בעיקר על טיולים פנאי וסגנון חיים. בשנה וחצי האחרונות כותבת את מדור הנסיעות במגזין שלומות של גלובס.

ההמלצה שלי:

משהו מופלא מתרחש לנגד העיניים כשצופים על ערוצו של נחל צין מקבר בן גוריון במדרשת שדה בוקר. ערבובי לובן של חומר ביד היוצר, מעשי גלגלי אובניים וקרמיקאיות מצד אחד; וארץ מפעימה של כוחות טבע ושביית נחלים – מצד שני. בקעת צין מופיעה כאן במלוא הדרה מסנוורת באור השמש המכה בה בשעת יום ומלטפת בצבעי כתום-ורוד של שקיעה וזריחות. גם הדרך לתצפית היא חלק מעוצמתה (ספוילר במשפט הבא!). מהחנייה מתפתל כנחל שביל מוצל העובר בין עצים ומדשאות (מקום מצוין לעצירה נגישה ומוצלת בנגב), שאינו חושף לרגע את הדרמה הגדולה שבסופו. מה אני אגיד, ח'תכת מקום להיקבר בו ומקום שאני אוהבת לשוב אליו כשאני על הכביש בין באר שבע למצפה רמון.

מי אני:

כתבת לייף סטייל ומגזין בישראל היום מזה 15 שנים, וכותבת מדור הטיולים המתפרסם בעיתון בימי שישי.

ההמלצה שלי:

הרגעים החביבים עלי במיוחד בטיולים הם אלה הקשורים לתחום כיסוי נוסף שלי: גוף נפש.  החיבור של טיולים עם גוף נפש מתרחש בדרך כלל במקומות פתוחים ומבודדים, המאפשרים חיבור מירבי לטבע ומעניקים תחושת שלווה סטואית. נקודות מהן נפרס נוף עצום ורחב, וממחישות את קטנות האדם מול הטבע, מאפשרות לנו לרגע להתמזג אל תוך עוצמתו.  זה קרה כשצפיתי בזריחת הירח בליל ירח מלא  בלב מדבר, שקדמה לו נסיעה מאתגרת דרך מדרגות סלע ומדרונות תלולים. בנקודת תצפית יפה כשהחושך ירד מסביב, חיכינו  בסבלנות  לאור הלבן הקלוש שעלה לאטו ממול והתגבר עד לכדי כדור לבן שלם ומאיר.  גם זריחה מרגשת אותי, כמו זו ממצפור יואב בערד, עם מדיטציה מודרכת מול נוף עצום שנפרס תחתיי, בליווי פעמוני רוח וצלילים. לאחרונה גיליתי גם את עמודי עמרם בשמורת הרי אילת, הצבועים בצבעי ורוד, נחושת וגוונים של חום וצהוב, שנוצרו משילוב עם תחמוצת מינרלים. השיטוטים לאורכה ולרוחבה של הארץ גרמו לי להתאהב בהרבה מקומות ובסופו של דבר המרתי 20 שנות מגורים ברעננה בחיי מושב שלווים בחבל מודיעין.  השקט מזכיר את זה של המדבר, רק שהוא צבוע כאן בירוק.

מי אני:

כותבת כבר 30 שנה, התחלתי ככתבת בעיתון ילדים והייתי עיתונאית במגוון גופי תקשורת. עובדת במאקו בארבע השנים האחרונות.

ההמלצה שלי:

קומו ותטיילו בארץ, פשוטו כמשמעו, לאסוף את הילדים ולהיכנס לרכב. כאמא לשלושה ילדים קטנים, לא תמיד קל לארגן אותם ולצאת לטיולים ארוכים, ולכן אני ממליצה לחפש את הפינות הקטנות השקטות היפות, אפילו בשכונת המגורים שלכם. אני אוהבת מאוד לטייל עם משפחתי ביער בן שמן. קחו תרמיל עם חטיפים, הילדים אוהבים, מים וצאו לטייל. גילינו פטריות, שקיעות, זריחות, בילויים והרבה צחוק וחיבוקים. הטבע מחזיר לכולנו את האוויר לנשמה. לא תמיד חייבים לנסוע רחוק, קחו הפסקה קטנה ותכירו את הסביבה הקרובה אליכם. אנחנו מטיילים מדי שבת כי אין כמו עוד חוויה נוספת לאוסף הזיכרונות הטובים בחיים.

מי אני:

עיתונאית ועורכת ותיקה (הארץ, גלובס, טיים אאוט, מגזין "אטמוספירה" עריכה עיתונאית בטלוויזיה),  כיום עורכת את מגזין "החיים הטובים"

ההמלצה שלי:

על הקסם האורבני של תל אביב יפו אין צורך להרחיב. אבל יש בה, בעיר הגדולה, לא מעט "פינות" כובשות במיוחד. אם תרצו לפגוש את תל אביב האחרת, פינה קטנה ואותנטית – אני ממליצה על סיור בפלורנטין, שכונה שאני אוהבת לשוטט בה שוב ושוב והיא אפילו אקזוטית משהו, עם לב אמיתי ופועם. היא הוקמה על ידי קבוצת "סולינקאים"- מה שהופך אותה כבר למקום מסקרן עם ניחוחות של פעם. אפשר להתחיל בפארק המסילה ומשם להמשיך בעקבות הקירות המכוסים בגרפיטי לנסות לנחש מה הסיפור שמסתתר מאחורי הציורים הססגוניים, להציץ בסמטת פפו אל בתי המלאכה של הרפדים והנגרים, להמשיך במורד רחוב ידידיה פרנקל, שלא רק החלק המסחרי בו מעניין, אלא דווקא בתי הכנסת שממוקמים בו כמו הסלוניקאי, שגם אותו מעטרים ציורי גרפיטי או בית כנסת היכל מנחם. מלבד סצינת אמנות הרחוב הסוערת יש גם כמה גלריות באזור, שמציגות אמנים ישראלים מפתיעים והעירייה מציעה אפילו סיורים מודרכים בחינם.

מי אני:

לשעבר עיתונאית בגלובס במשך 16 שנה, חמש האחרונות בתיירות. החל מ-2017 מסקרת בפספורט תיירות ותעופה ולאחרונה עורכת את מגזיני קבוצת פספורט וארקיע

ההמלצה שלי:

נולדתי וגדלתי בירושלים, ולמרות שאני לא גרה בה כבר 20 שנה היא עדיין עושה לי את זה ויש לי פינה חמה בלב לעיר. כל פעם שאני חוזרת אליה אני מרגישה הכי בבית בעולם ויש גם קצת תחושת חו"ל וזה עושה לי טוב. בתור ירושלמית תמיד כיף לי לחזור לעיר והיא ממלאת אותי, כמו אהבה ראשונה. זו עיר מיוחדת ואני אוהבת להסתובב בשוק, למרות שהוא הפך להיות מאוד תיירותי, ואני עדיין זוכרת אותו כמו פעם הכי אותנטי ולא מתויר.אני אוהבת את הצבעים, הרעש, קולות הרוכלים הירושלמים, בתי הקפה, הגרפיטי על הקירות. גם להסתובב סתם כך בעיר העתיקה זה כיף גדול ואין על הנוף הנשקף ממנה. בעבר כשהייתי ארכיאולוגית חפרתי בכנסיה הסקוטית אז אני עדיין מחוברת למקום וחוזרת כדי להיזכר ולהתרגש מחדש. ולא פחות אני אוהבת לשוטט בימין משה. אבא שלי גר שם לאחר שעלה ממרוקו וחי בה מול החומות עם ירדן אז השורשים שלי שם ומעוררים בי רגש חם לעיר.

מי אני:

כתבת תעופה, תיירות וצרכנות בגלי צה"ל

ההמלצה שלי:

כשהתחלתי לצעוד ביער ירושלים, גיליתי שיש שם כל כך הרבה פינות קסומות ומפעם לפעם הכרתי אותו לעומק. זה יער המסמל יותר מכל רוגע ושלווה, אחת הריאות הירוקות שנותרה ללא בניה. הכל ירוק ופורח, בעיקר בתקופה הזו לקראת האביב יש מלא רקפות וכלניות כמו גן עדן קסום. לצד התפאורה המופלאה, יש נקודת תצפית שאני אוהבת להגיע אליה במיוחד, וליהנות מהשקיעה ומהרי ירושלים, הנאה צרופה ובחינם. עבורי זו חוויה אדירה, לפעמים בדרך לעבודה אני עוצרת שם, לוקחת פסק זמן ומתפעלת מפינות החמד שנמצאות בין השבילים ומהטבע הנפלא, שהוא כל כך שמור וצבוע בירוק. מקבלת מנת אנרגיה גדולה וממשיכה לדרך רעננה

מי אני:

כתבת בדה מרקר מזה שש שנים, את תחום התיירות מסקרת מתקופת הקורונה.

ההמלצה שלי:

בתור תל אביבית שלא יוצאת הרבה מגבולות העיר, רוב המקומות האהובים עלי הומי אדם וממוקמים בתוך מבני בטון. חריג אחד הוא יער בן שמן. חברה טובה שלי, שגרה לא רחוק משם נוהגת לקחת אותי לטייל שם בכל פעם שאני צריכה קצת אוויר ולצאת מהשגרה. יחד עם הכלבה אנחנו צועדות בשבילים והיא מראה לי פריחות של כלניות או רקפות, את הפטריות הטובות המתחבאות בין העצים ומסבירה למה חלק מעצי האורן נוטים לקרוס. אחרי הטיולים הללו האוויר מרגיש קצת יותר פחות דחוס ויותר צלול ואפשר לחזור לדוחק של העיר עם חיוך.

מי אני

עליתי לארץ בשנת 1990 מאנגליה והתחלתי לעבוד בתקשורת. ב-15 השנים האחרונות מסקרת עבור הניו יורק טיימס גם טיולים מיוחדים.

ההמלצה שלי:

הדבר הראשון שצץ לי בראש זה רחבת קבר בן גוריון ופולה בשדה בוקר. אני מאוד אוהבת את המקום בזכות הפשטות שלו שהיא בניגוד לעומת המורכבות של המדינה. זה מקום מרתק מבחינתי,  של מחשבות והשראה וניגודיות ולא פחות בזכות הנוף המרהיב של נחל צין. אני מוצאת שזה מקום מעניין שמושך אותי מאוד, הייתי בו כמה פעמים, ואם אני באזור אני תמיד אוהבת לקפוץ לשם שוב ואפילו להביא לשם אנשים ואורחים שלא היו שם אף פעם. בעיני חייבים להיות שם ליהנות מהסביבה ומהנוף המרגיע של המדבר.

מי אני:

בת 24, גדלתי ברמת ישי שבעמק יזרעאל וכיום מתגוררת בתל אביב. עיתונאית במעריב כבר שנתיים ולאחרונה נכנסתי לסקר גם את תחום התיירות

ההמלצה שלי:

תחנת הקפה בכפר יהושוע: תמיד כשחיפשתי מקום לנקות בו את הראש, לצאת לטייל עם הכלב או אפילו סתם להתפנן עם חברים בצהרי שישי שמשיים, ידעתי בדיוק לאן ללכת. תחנת הקפה בכפר יהושוע, מושב קטן בעמק יזרעאל ששוכן ממש בסמוך לישוב בו גדלתי, היא פנינה של שקט מוקפת בשדות ירוקים. ילדים, מבוגרים, רוכבי אופניים שבדיוק סיימו את הטיול ואפילו בעלי חיים – כולם מתרכזים אל תחנת הקפה מדי סוף שבוע כדי לספוג קצת את האווירה המנחמת של העמק. מקום שממלא את הלב, מוריד את הלחץ ומספק בדיוק את מה שכל נופש צריך כדי להשכיח את הצרות של היום-יום. אה, ויש שם גם קפה מעולה.

מי אני:

עיתונאית מזה 31 שנה, לשעבר עורכת מסע אחר, כיום עורכת בגלובס

ההמלצה שלי:

אחד המקומות האהובים עלי בעולם כולו הוא מכתש רמון. הוא גורם לי להרגיש כמו אישה שנפלה לכוכב אחר. אני זוכרת עד היום את הפליאה שאחזה בי בפעם הראשונה שכף רגלי דרכה בו. זה לא היה סתם "מקום יפה". זה היה מקום אחר. הכי אחר שהייתי בו מימיי. מעבר ליופי הירחי הצחיח, הנקי מכל השטויות של בני האדם, זה מקום שהאדמה מדברת בו. מדברת ממש, וחושפת את סודותיה. עורקי הסלע הצבעוניים, סלעי המנסרה המדויקים, המזדקרים מהקרקע כעדות אילמת למאגמה שזינקה מבטן האדמה והתיכה את הסלעים. קיר האמוניטים, אותם טורפים קדומים בעלי קונכייה שנכחדו עם הדינוזאורים, לפני כ-65 מיליוני שנים, ושקעו והתאבנו במה שהיה פעם קרקעית ים. אם אני חצי-עוצמת את עיניי, מה שלא קשה בגלל השמש המסנוורת, אני יכולה לדמיין, ממש לראות, טורפים קדומים משוטטים פה. המקום הזה נותן לי פרופורציות – כמה אנחנו קטנים, קצרי ימים ובני חלוף, ובו בזמן חלק ממשהו גדול בהרבה, עצום ועתיק לאין שיעור.

מי אני:

כתבת צרכנות/שיווק תעופה ותיירות עובדת בגלובס 17 שנים

ההמלצה שלי:

שש דקות. זה המרחק מהבית שלי לנקודה האהובה עליי ביותר, רצועת החוף שקרובה לגרפיטי שבאופן מסורתי מתנוססות עליו אותיות המייצגות את קבוצת הכדורגל האהובה עליי. זהו חוף לא מוכרז, פראי במידה, מזמין גולשים, כלבים ובעליהם ואוהבי חופים נטולי כיסאות כתר פלסטיק להשכרה. זה החוף והנוף.
הנוף של יפו כפי שהוא ניבט מתל אביב, עם הקו שכולל את מסגד הים (שהוקם ב-1675), המבנים היפואיים והירוק שעוטף אותם מקבלים ממד אחר בכל שעה. השקיעות המרהיבות, בשעות היום הקיציות שהשמיים בהירים או בימי החורף הסוערים כשהם מתכסים בעננים. בכל ביקור (וזה קורה הרבה) אני מגלה מחדש את משחקי הצבע, האור והצל שהופכים את הנקודה שלי ליפה מכולן.

מי אני:

עורכת האתר בשפה רוסית zahav.ru שמונה שנים כולל טיולים

ההמלצה שלי:

השנה אני במצב רוח לא כל כך טוב והסיבה היא המלחמה באוקראינה, היכן שנולדתי וגרתי הרבה שנים. לכן ההמלצה שלי זה לטייל במקומות שבהם תוכלו לקחת פסק זמן מהחדשות ולהיות בשקט נפשי ובשלווה.  הנחלים באזור ים המלח מומלצים בעיני ולא משנה אם זה נחל קינה, נחל צאלים, נחל פרס או נחל גוב. המסלולים במדבר אהובים עליי מאוד, ואלה המקומות שבהם אני אוהבת לטייל ולחזור לשם שוב ושוב.

מי אני:

עורכת תיירות במעריב מ-2012, גרה בתל אביב

ההמלצה שלי:

ארץ ישראל היא אוצר עבור חובבי הטיולים – וכמעט בכל מקום שנזרוק מטבע נמצא סיפור מרתק. יוצא לי לטייל הרבה במהלך השנה וגם הקורונה לא עצרה אותי מלהגיע אל מקומות המפלט שלי. אחד המקומות האהובים אליי – והוא גם אחד המתוירים בארץ – הוא נחל השופט. יש משהו במקום הזה שמצליח לנתק אותי לחלוטין מכל הטרדות ולעזור לי למלא מצברים. זהו גם מקום בו אני אוהבת לקחת מטיילים מתחילים, בני משפחה וחברים – ופשוט להתמוגג מהתגובה שלהם לטבע שמסתתר לעיני כל. מה שנפלא כאן זה שהנחל זורם כל השנה, יש בו פריחה יפהפייה ושפע מקומות לפיקניק, כך שכל אחד יכול למצוא לו את הפינה שלו ופשוט ליהנות מהשלווה. נחל השופט מציע גם מספר מסלולים – החל ממסלול קצר של כחצי שעה ועד מסלול מלא של כ-4 שעות – כך שגם כבר בקרתי בו מיליון פעם, תמיד אני מצליחה לגוון ולהרגיש כאילו דרכתי פה בפעם הראשונה. כל אחד מהמסלולים משלב מהערב רב שיש באזור: מים ומפלונים, מערות נסתרות, מרחבים פתוחים, פריחה ועצי אקליפטוס שדואגים לשמור על טמפרטורה נעימה בקיץ ומגנים מהרוח בחורף.

מי אני:

בעלת המגזין שבו אתם קוראים עכשיו, עיתונאית תיירות מאז 2001, לשעבר עורכת מגזין טבע הדברים ומאז עצמאית כתבת התיירות של גלובס מאקו ואחרים

ההמלצה שלי:

הפרח בגני הוא שיר קאלט מוכר, אבל כחובבת פרחים מושבעת אני גם מחפשת אותם בטבע בכל עונה כל השנה. זה מתחיל בסוף הקיץ אז אני רודפת אחר חצבים ונמשך בחיפוש אל תוך הסתיו של חבצלות חוף וחלמוניות. בחורף אני צדה נרקיסים רקפות, כלניות, צבעונים, עיריות ואירוסים ועל הדרך גם תורמוסים ושקדיות מרטיטות. באביב מכתתת רגליי למצוא בן חצב יקינטוני וסחלבים, ובקיץ מתמוגגת בעיקר מחוטמיות ושורה של פרחי בר ששורדים את חום יולי אוגוסט. לכם אני ממליצה שתדעו ליהנות בכל עונה מהטוב שמעניק לנו הטבע וצאו בעקבות הפריחה, באשר היא, כי היא ממלאת את הגוף והנפש.