בורות לוץ

כדי להגיע לנקודת ההתחלה של המסלול, צריך לפנות מערבה בצומת הרוחות (צפונית למצפה רמון) לכביש 171. הדרך חולפת על פני בה"ד 1 ובסופה מתחברת לכביש 10, אבל עוד קודם, כשתפגשו בשלט לבורות לוץ, פנו ימינה. כביש הגישה עביר לכל רכב ומסומן בכחול, וכעבור כקילומטר וחצי מסתיים בחניון הלילה של רשות הטבע והגנים.

אחת השאלות הראשונות שעולות תמיד היא איך ייתכן שבמדבר הצחיח נמצאו בורות מים? התשובה נמצאת מסביב. אזור הר הנגב גבוה יותר וכך גם כמות המשקעים בחורף. כשהמתיישבים, לפני אלפי שנים, הבינו את הפוטנציאל, הם מצאו דרך לאגור את המים ולשמור עליהם ופיתחו מרחב כפרי חקלאי. בשטח ישנם כ-17 בורות מים ובדרך פוגשים רבים מהם, עדות לחיי הקדמונים באזור.

מעברו המזרחי של החניון יוצא שביל אדום אל מסלול הבורות, הוא מעגלי, די מישורי וקליל. מתחילים לכיוון דרום ומזרח ופוגשים בבורות הראשונים. האזור רווי מאגרי מים שנחפרו בסלע הקירטון הלבן והרך, ובחלקם נותרו שרידי אבנים מסביב . עוד ניתן לראות את תעלות הניקוז שהובילו מי גשמים ושיטפונות (נגר עילי) ואפילו טרסות חקלאיות. בכמה מהם יש מעין בריכת שיקוע קטנה למנוע כניסת סחף לא רצוי לבור ובחלקם עולה צמחיית מים אופיינית, עוד הוכחה שעמוק בפנים נשמרים המים. הבורות שונים זה מזה והגדול שבהם הוא בור לוץ שקוטרו מגיע לכ-17 מטרים ועומקו כארבעה מטרים – בריכת ענק מרשימה. הבורות הגדולים הם למעשה מאגורה, זאת אומרת שהבור חפור בתוך הקרקע ואינו חשוף בשלמותו. ההיסטוריה ההתיישבותית באזור חוזרת כ-10,000 שנה בזמן, השיא היה כנראה לפני כ-2800-3000 שנה בימי בית ראשון, וזאת בזכות שרידי מבנה שהיה אופייני לתקופה הישראלית אך בשטח נמצא גם גורן לאחסנת תבואה וחרסים.

השביל האדום ממשיך צפונה בין שלל השרידים, ובשיא החורף לקראת האביב, עולה כאן גל פריחה היסטרי עוצר נשימה. השטח מתמלא בכל צבעי הקשת, פריחה צהובה, לבנה, סגולה וורודה אדומה וכחלחלה, וצמחי המדבר חוגגים אף הם בזכות התנאים הייחודיים באתר – הגובה והמשקעים ולכן חלקם אופייניים רק לאזור הזה של הר הנגב. כאלה הם הצבעוני הססגוני העדין וריבס המדבר בעל העלים הרחבים, אבל יש גם כלניות, עיריוני צהוב, נץ חלב, צבעוני הרים, קרקש צהוב (שעל שמו נחל קרקש בשדה בוקר) זמזומית המדבר, לענת המדבר ועוד שפע אדיר של פרחים מרהיבי עין ומרטיטי לב בחגיגה גדולה של הטבע.

אחרי יותר ממחצית המסלול, מגיעים למפגש עם הדרך הכחולה, שהיא דרך ג'יפים הממשיכה צפונה אל נחל אלות. מכאן השביל האדום שב לחניון אבל אפשר להאריך את המסלול באופציה כפולה. אם תרימו את הראש תראו פסגת הר מחודדת  – זהו ראש אלות יעד הביניים הבא. הדרך המהירה להגיע אל ראש ההר היא להמשיך עוד קצת בשביל האדום ובמפגש עם הירוק לטפס מעלה, שימו לב שאל הפסגה מוביל שביל אדום קצרצר. אחרי תצפית גולשים באותה דרך אל השביל האדום המקורי. הסטייה הזו תוסיף לכם כ-2.5 קילומטרים. אולם מטיילים טוענים שהפניה לשביל הירוק אינה ברורה ולכן קיימת אופציה ב' שהיא ארוכה מעט יותר ותוסיף לכם כשני קילומטרים. בשביל הכחול פונים ימינה, מקיפים את ראש אלות ממזרח ובמפגש עם שביל שחור עולים בואדי שמתחבר שמאלה לירוק ושוב שמאלה לאדום הקצרצר ולפסגה. אחר תצפית יורדים חזרה דרומה דרך האדום ושמאלה אל הירוק עד לאדום המקורי ואתו שבים לחניון. הדרך רצופה בשרידי חקלאות נוספים, סכרים וטרסות, והעלייה די תלולה, אך מפסגת ראש אלות תצפית נהדרת מגובה של כמעט אלף מטר, 980 אם לדייק.

האמיצים שיבחרו במסלול הארוך מכולם, אמנם יכפילו את הקילומטראז', אבל יצעדו בתוואי נחל אלות היפה. הנחל קרוי על שמם של עצי האלה האטלנטית הפזורים לאורכו, ובחורף עומדים בשלכת. מבחינה בוטנית יש הסבר לתופעה של עצי אלה במדבר. מסתבר שהאלות צמחו באזור בתקופות קרות יותר, ונותרו שריד חי למה שהיה ואיננו עוד. אלה עצים מרשימים בעלי גזעים עבותים ומפוסלים, ויש להם נוף רחב שבקיץ יוצר צל גדול. האלות שרדו בזכות המיקום באפיק הנחל והמים מאפשרים חיים גם במדבר. התופעה הזו מוזרה גם לבעלי החיים, אבל הם נהנים ממנה, חוסים בצל העצים ונהנים מפירותיו. סביב האלות אפשר לפגוש עופות שונים מכרסמים, חרקים ואפילו יונקים כמו צבי ארצישראלי.

אופי המסלול: מעגלי

אורך המסלול: קצר כשלושה וחצי ק"מ, בינוני כשישה ק"מ, ארוך כשמונה ק"מ

משך הטיול: שעתיים עד ארבע שעות

סימון שבילים: קצר: אדום, בינוני: אדום ירוק אדום וחזרה, ארוך: אדום כחול שחור ירוק אדום וחזרה באדום ירוק אדום

דרגת קושי: קלה עד בינונית

למי מתאים: לכל גיל

עונה מומלצת: חורף ואביב

ציוד מומלץ: נעלי הליכה ומים. בחורף בגדים חמים כובע וקרם הגנה

טלפון לתאום מול צה"ל: 08-9902926/7