כאשר מתחילים את הביקור במרכז המבקרים של עכו, סיפורה המורכב של העיר, על גלגוליה השונים הולך ומתבהר. עכו הייתה מאז התקופה הכנענית, לפני למעלה מ-3000 שנה, ציר חשוב למסחר ולשייט ושליטים רבים ערגו לה כבשו והותירו חותמם – כל אחד בדרכו. סרטון של שמונה דקות עושה מעט סדר ואחריו יוצאים לדרך. כרטיס הכניסה כולל כניסה לחמישה אתרים (פירוט בהמשך) וכן מכשיר שמע להדרכה אישית שאתו נכנסים לקרביים של העיר הצלבנית.
רגע של היסטוריה: הצלבנים הגיעו לארץ ישראל בשנת 1099 אך גורשו סופית בשנת 1289 עם הפסקה נוספת באמצע. הממלכה השנייה שלטה מעכו לכן נבנתה עיר אדירת ממדים עם חומות ואולמות ענק, חצרות ומערכת ניקוז, בורות מים וקפלות – לתפארת המסדרים הצלבניים דאז. הממלוכים שהגיעו אחריהם הרסו והעותמאנים כיסו את שרידי הצלבנים והקימו עיר חדשה. כך זכתה העיר הצלבנית לשימור יוצא מן הכלל, ומשהתגלה נודע הפלא לעולם. אגב מסתבר שהחלק שנחשף מהווה 4% בלבד משטחה הכולל של העיר המקורית, כך שעוד רב הנסתר על הגלוי.
הסיור בעיר הצלבנית חולף בין האולמות הרבים ועוקב אחר חיצים ברצפה, ומערכת השמע פועלת אוטומטית בכל תחנה. מתחילים במצודה ההוספיטלית ובאולם האסורים ששימש כלא וכעת מוצגת בו ההיסטוריה הקדומה של העיר מהתקופה הכנענית עד הביזנטית כולל ממצאים ארכיאולוגיים. ממשיכים דרך רחוב צלבני שרוצף אבן ויש בו ציורי ענק להמחשת החיים ותחתיו נמצא מאגר מים תת קרקעי. 'האולם היפה' ששימש כנראה קפלה מרשים ביופיו ועם אקוסטיקה נהדרת, ובקריפטה ששימשה לקבורה, מוצגות מצבות שנמצאו במרחב. ברחוב השוק הקטן רואים את מבני החנויות שנותרו, וכן גרפיטי עם סמלים צלבנים. האולם הצלבני הוא המפורסם מכולם, הוא עצום בגודלו, עם אומנות עגולות ענקיות, קשתות בסגנון שבין רומנסק לגותי ושימש כנראה כחדר אוכל. בפינת החדר נתגלה עיטור החבצלת שהפך סמל המלוכה הצלבני וסמל של גופים נוספים כמו תנועת הצופים.
מכאן חוצים חצר גדולה ומרשימה (שימו לב למדרגות המותאמות לסוסים) ונכנסים לאולמות אבירים מרהיבים שמשמשים לתערוכות. באולם האומנות הסמוך, יצרו 'רחוב אומנים' עם משחקים, סרטונים, מציאות מדומה וחנויות מזכרות של אמנים שעוסקים במלאכות יד. יש תכשיטי זכוכית, סבונים, שמנים, פסלים וחידוש – צילום בתלבושת צלבנית. בלי להתבלבל עטיתי תלבושת אביר והצטלמתי. תמונה אחת (משעשעת במיוחד), מודפסת במקום (היתר נשלחות למייל) ומלבד חוויה מדליקה יש גם מזכרת נהדרת במחיר שפוי –רק 30 שקלים לתמונה ולא חשוב אם מדובר באדם אחד בזוג במשפחה או בקבוצת חברים. מכאן ירדנו למערכת הניקוז בה אפשר להתרשם מהחשיבה על כל פרט ומגודל העיר ויצאנו מהמתחם דרך חנות מזכרות וצורפות אל הבזאר הטורקי
כמו בכל עיר טורקית בנו העותמאנים חמאם אליו הגיעו תושבי העיר להיפגש, לשוחח אבל גם לטפל בגופם. החמאם הגדול הפך למוזיאון שמספר את סיפורו של הבלן האחרון, ומתאר את חוויית השימוש האותנטית. המבנה מרשים ונותר בשלמותו ובנוי מכמה חדרים. בחלל הכניסה מתחילים במיצג שמספר על החוויה ומשם ממשיכים דרך החדרים לחלל המרכזי. החדר הראשון היה קר השני פושר והמרכזי (הקרוב לתנור ההסקה) היה החם ביותר – הסאונה שבו היו גם טיפולי הגוף האופייניים לחמאם. הביקור מלווה בהמחשות מעניינות, ועושה חשק לחמאם אמתי.
סמוך לחמאם, נמצא מוזיאון עוקשי לכבודו של הצייר אבשלום עוקשי שחי בעכו, עוקשי נהג לצייר את נופי העיר הכל כך אופייניים לה, את התושבים ואת הנמל והיה גם מורה לציור. לאחר פטירתו, הוקם במבנה אבן עותמאני יפהפה מוזיאון לאומנות ישראלית מודרנית. באגף הקבע יש תערוכה של יצירותיו ובחלל הקדמי מתארחות תערוכות מתחלפות מדי שלושה עד ארבעה חודשים, כך שהמוזיאון מעניק במה לאמנים ישראלים ולאומנות הישראלית. הסיפור של עוקשי מרתק הוא היה חבר בתנועת 'אופקים חדשים' – קבוצת אומנים שהציגה את עבודותיה ברחבי הארץ לאחר קום המדינה, הוא היה צייר שהטביע חותם ותלמידיו ממשיכים את דרכו. המוזיאון קטן, המבנה מרהיב והביקור קצר אבל איכותי.
הביקור בשני האתרים האלה כלול במחיר הכניסה לחוויה הצלבנית.
עכו מוקירה מסורות משפחתיות שמתבטאות בין היתר באוכל, וחומוס אבו אליאס שהוקם בשנת 1959 מפאר את משפחת אבו ורדה והמסורת שייסדה. את העסק הקים הסב ומאז הוא עובר במשפחה מאב לבן. כשנכנסנו ראינו את טוני אבו ורדה, אבי המשפחה, עמל במרץ ובמקצועיות על הכנת מנות החומוס ומוציא מהמטבחון הקטן, מנות נהדרות. שרבל בנו, נמצא בחזית ומשרת את הלקוחות, בשמחה ועם אנרגיות טובות. התמקדנו בחומוס כי בעכו זו מנה חובה, אבל ניסינו גם משאוושה – תערובת של חומוס, טחינה, גרגרי חומוס עם שמן זית ולימון שהייתה מפתיעה ומיוחדת. עם סלט ליד, וקצת צ'יפס לא צריך יותר. היה פשוט וטעים.
עמותת זמן גליל מערבי שפועלת באזור, הקימה במבנה עותמאני ששופץ בצורה מופלאה, מרכז מידע על עכו וסביבתה. את החלל הקסום ביופיו, הפכו לאכסניה מיוחדת לתערוכות מתחלפות תחת הכותרת- The space gallery. הקונספט שיושק בסוף יולי יצא לדרך בתערוכת 'טביעת אצבע' – עבודות של שבעה אומנים שהם בעלי מלאכה מהגליל המערבי. האומנות באזור הולכת ותופסת נפח גדול יותר ואם זה יעשה למי מכם חשק לבקר בסדנא של אחד האומנים – דיינו. ובכל מקרה שווה לבקר במרכז וליהנות ממקום שהאסתטיקה והיופי שלהם ממיסים גם לב של אבן.
עכו היא גם שווקים ושווקיה הם כל כולם עכו. בעיר העתיקה יש שלושה שווקים עיקריים: השוק הלבן – סמטה מקורה ומקושתת, צבועה בלבן ששופצה ומאכלסת כמה דוכני שוק. גם הבזאר הטורקי דומה במבנה ושוכן בסמטה מקושתת אך שונה מעט. הבזאר שופץ לפני שנים אחדות בניסיון לשחזר את הדוכנים שפעלו בו בעבר, והפרויקט עדיין בהתהוות כי מצד אחד לא כל החנויות מאוישות אבל יש כמה ניצנים כמו מסעדה, חנות מזכרות, דוכן מיצים ועוד בתקווה שמהיופי הזה ייהנו יותר בעלי עסקים ויותר מטיילים ומבקרים.
שוק עכו הקלאסי הוא אתר חובה והוא הכי עכואי שיש בהרבה מובנים. בולטים בו דוכני דגים שאליהם מגיעה תוצרת טרייה של דייגי העיר מדי בוקר, דוכני תבלינים, דברי מתיקה, נרגילות, עתיקות, ירקות מחקלאי האזור ועוד. הוא לא גדול, אבל מגוון, ולא משנה כמה פעמים כבר הייתי בו, תמיד כיף לשוטט בו בנחת וליהנות מהצבעוניות ומהאווירה.
מי שאוהב סיפורי מתח, מנהרת הטמפלרים היא המקום עבורו. המסדר הטמפלרי, אחד ממסדרי האבירים שיישבו את עכו, היה מרוחק מהנמל שהיה ציר חשוב בעיר, והפרידה ביניהם שכונה של המסדר הפיזאי שלא היה ידידותי. אז הם יצרו ציר 'עוקף', וחפרו מנהרה פרטית סודית באורך כ-400 מטרים. ירדנו במדרגות למפלס תת קרקעי – הכי נמוך שיש בעכו ומעידים על כך מי הים שחודרים אליה. במטרים הראשונים הורדנו ראש כי היא נמוכה, אבל בהמשך הייתה לנו חוויה מרתקת. התחכום הטמפלרי, החשיבה מחוץ לקופסא ולא פחות מזה היישום מעוררים התפעלות. בדרך ראינו את מגדל השמירה שהוצב בכניסה לרובע, את מפלס הרחוב שמעל, והתרשמנו מהמפעל הטכנולוגי המתקדם שהחזיק מעמד כל כך הרבה שנים. מהמנהרה יצאנו לרובע שהיה בחלק המערבי של עכו העתיקה, ובים נראו שרידי המצודה הטמפלרית שהרסו הממלוכים וגלי הים לחכו את שנותר.
עכותיקה הוא מלון בוטיק יוצא דופן ויוזמה מאוד לא שגרתית. מאיר ותמר דודסון, רכשו בתים עתיקים הפזורים באחת השכונות בשולי העיר העתיקה והפכו אותם לסוויטות מרהיבות ביופיין. השיפוץ והעיצוב מעוררים התפעלות ברמת הגימור וההקפדה שמעניקים חוויה מרגשת. במלון שנפתח בסוף 2016, יש 11 סוויטות ושתי דירות. מבנה אחד כולל את הלובי והקבלה, בר, וגג הצופה אל הים שבו מוגשת ארוחת הבוקר.
מדי אוגוסט (לעתים כבר מסוף יולי) נערכים בערד כמה אירועי דגל גדושי פעילויות החל מט"ו באב דרך ליל המטאורים ועד פסטיבל ערד המיתולוגי. כל הפרטים נוספים באתר העמותה: https://www.arad365.com/
את מסורת החמאם הטורקית החזירה לחיים משפחת גטאס שבשטחה נמצא מבנה אבן תת קרקעי שהפך בשיפוץ ארוך לחמאם, שאם שואלים אותי – הוא הכי יפה בארץ.
חמאם הוא חלק בלתי נפרד מהמסורת הטורקית, וכאן יש הזדמנות לחוש ולחוות חמאם אותנטי להפליא. אחרי שהתקבלנו והתכבדנו במים ובמשקה תמרינדי מסורתי, נשאבנו למתחם לשעתיים של עונג. עיקר הפעילות מבוססת על מים, שטיפות קרצופים ופעולות לטיהור הגוף שאנחנו רגילים לעשות לבד. בחמאם גטאס מתפנקים עד הסוף ומקבלים טיפול VIP שאין דומה לו. זה התחיל במפגש עם המטפלות, שהזמינו אותנו לשבת על ספסל אבן ויצקו עלינו מים נעימים. אחר כך נכנסנו לסאונה רטובה לכ-15 דקות ועלינו לקומה העליונה למיטות האבן החמות. כפי שהבנתם לא מדובר בעיסוי קלאסי אלא בחוויה של מים חמים, פושרים או קרים. הטיפול כולל שפשוף וקרצוף הגוף, חפיפה, סיבון ועיסוי, התזת קצף ושטיפות בהרבה מים. המטפלת שלי הייתה יצירתית להפליא, היא מצד אחד עיסתה ומעכה ולחצה, ומצד שני ליטפה וריככה, והשילוב הזה היה מטורף כי יצאתי מפורקת אבל מאושרת. אחרי התאוששות דילגנו לסשן בג'קוזי, משם לסאונה היבשה וקינחנו בהתרגעות על גבי אבן מתומנת חמה שמאוד מאפיינת חמאם טורקי. יש במקום מלתחות להתארגנות ואת החוויה חותמים בלובי הכניסה עם כיבוד קל שמסייע לגוף להתאושש מההלם – בקטע טוב. היה חלום!
חדרי עכותיקה שונים זה מזה גם במבנה אבל גם בעיצוב. באחד הבניינים בשכונה רכשו הזוג דודסון את הקומה השנייה במלואה הכוללת חמישה חדרי אירוח, לאונץ' – מרחב שמשמש סלון משותף וסאונה קטנה. למעלה יש גג רחב אל הנוף של הים וגגות העיר שבו מיטות שיזוף ובקרוב גם מקלחות לריענון ובר. המעניין הוא שבקומת הקרקע ובקומה הראשונה חיים דיירים מן השורה, והאווירה היא הכי מקומית שיש, עם ריחות הבישול, קול מצהלות ילדים, המוסיקה הבוקעת מהבתים ותחושת החיים האותנטית. קיבלנו סוויטת פרימיום שממוקמת בקו הראשון אל הים והוא חדר את חלונות הזכוכית ומילא את החדר באושר גדול. החדר היה מעוצב באלגנטיות ושידר נוחות ופינוק: מיטת ברזל גדולה, ספה, מקלחת רחבת ידיים ווילונות שמוסטים בלחיצת כפתור.
נמל עכו התעורר לחיים בשנים האחרונות, ובשעות הערב, בעיקר בקיץ הוא שוקק פעילות. סירות באות ויוצאות אל הים ומאפשרות חוויות שיט מסוגים שונים. בנמל שוכנת מסעדת אל מרסא, מסעדת דגים וותיקה ומשובחת עם תפריט שמבוסס על תוצרת הים: הרבה דגים, פירות ים ומעט בשרים. הטוויסט הוא בשילוב של תוספות מסורתיות שקיבלו מגע עדכני. הסביצ'ה מוסר קיבל טאץ' של גבינה ופיסטוקים, סלט העלים הירוקים שודרג עם אגוזי קשיו, הלברק עוטר בקרם כרובית, ופילה המוסר נח על מצע של פריקה ולבנה. אפילו הקינוח היה הכי מקומי שיש – מוס חלבה עם קרם שוקולד וגלידת פיסטוק – שחיתות. האוכל היה מעולה, ההגשה אסתטית והשירות ברמה גבוהה – חוויה נפלאה!
גג המלון נראה שונה בזמן ארוחת הבוקר, השולחנות ערוכים בעדינות, המזנון מקושט במנות צבעוניות, ורק הים אותו ים והבריזה אוי הבריזה. הארוחה מוגשת עד השעה 10:00 והיא אלגנטית, מעודנת, לא גדושה מדי, אבל משובחת עם נגיעות מקומיות כמו חביתת ירק, שקשוקה פיקנטית, סלטים וכמובן פירות גבינות לחמים, עוגיות, שתיה קרה וחמה.
יש מקומות שמתחברים אליהם דרך האנשים שעשו אותם, ומוזיאון אוצרות בחומה הוא אחד מהם. דן הורטמן הוא אספן וותיק, וכשיצא לפנסיה בחר להפוך את התחביב לעיסוק. עיריית עכו הקצתה לו מבנה עותמאני מוזנח בשולי חומות העיר העתיקה, ובעזרת תרומות שופץ והפך לסינדרלה. הורטמן יחד עם מיכאל לוריא, אספן שכמותו, הקימו מוזיאון המציג את התרבות החומרית בגליל שלפני 100-150 שנה. מבנה האבן המרהיב ששימש למגורי חיילים וסוסים לפני כ-200 שנה, מחולק לחללים ומשתרע על שטח של 500 מ"ר ושלושה אגפים: בעלי מלאכה, אוספים ותערוכות מתחלפות. עם השנים תרמו אספנים נוספים את אוספיהם וכך הצטברו במקום כ-10000 פריטים מסוגים שונים שהופכים אותו לפנינה מיוחדת. את המקצועות של פעם אפשר לראות בדוכני השוק ובהם: נגר, פחח, חרש ברזל, רצען, רוקח, חייט ועוד, וכל דוכן מלא פריטים שממחישים איך עבדו פעם. באגף האוספים יש מגוון של מאזניים, רהיטים דמשקאים, כלי זכוכית מיוחדים, תכשיטים, תלבושות ועוד ובחלל המרכזי יש כעת תערוכה של ספרי ילדים מיוחדים של פעם. אגב בימי שלישי מתקיימת כאן סדנא לילדים ליצירת ספר אישי. דן מספר שזהו כנראה המוזיאון היחיד שמחזיק את עצמו, הוא מבוסס בעיקר על תרומות כאשר נשיאת הידידים היא רעיה שטראוס ממיזם אוצרות הגליל, שתומכת בו. המוזיאון הזה הוא חוויה מרגשת, אפשר לראות, לגעת וללמוד על החיים פעם, בזכות כמה משוגעים ששימרו את העבר. הכניסה כלולה בכרטיס החוויה הצלבנית.
עכו העתיקה תוססת ושופעת אירועי תרבות תרבות נהדרים לאורך כל ימות השנה, מוזמנים לבקר באתר