סיור ניגונים ירוחמי
אביחי חזות נשען על הגדר. מאחוריו פסל הזהות הלבן והמפורסם של ירוחם, בידו מנדולינה והוא פורט צלילים מן המגרב. ליד הספסל הסמוך קנקן תה ומגש ספינג' שריחם נישא למרחוק ומעורר את מיצי העיכול. מכאן הוא מוליך את המטיילים בסיור ניגונים עירוני, משולב בטעימות נעימות ומגיש על מגש של אותנטיות, את סיפורה של העיירה הכרוך בתולדות המדינה. נקודת המבט שלו כורכת את הקברניטים וסיפורי התושבים, רובם עולי מרוקו, ומעלה על נס את המורכבות והתסכול. הסיור הרגלי חולף בתחנות החשובות בחיי העיירה אז כמו היום והנקודה הראשונה היא בסטודיו זואק לאמנות מרוקאית. בחלל הסדנאות היפה משמיע לנו יגאל דן, יליד הודו, קטעי נגינה על כלי הקשה מסורתיים ומספר כיצד הוא משמר את המוסיקה עליה גדל. האומנות המרוקאית חדרה למרחב הציבורי ובמרכז המסחרי היא ניכרת באלמנטים שונים. כאן יש חנויות וותיקות לצד חדשות ואווירה של פעם. סיפורה של ירוחם אינו שלם בלי הלחם, ולא מדובר רק בסרט שצולם בה, אלא ב'פרנה' התנור המרוקאי שהיה מרכז קהילתי עבור נשות השכונות שהגיעו, לפי התור, לאפות בו את הלחם מהמולדת. בלחם אבירים הפרנה טעימה יותר עם המטבוחה המשגעת. סיימנו בחומוס אינתי, שהביא לעיירה רוח רעננה בועטת ועדכנית ומשלב מנות שמרניות עם טוויסט עוקצני.